אם רק פתחתם Ynet לרגע בקטנה לפני שהתקשרתם ללקוח שאתם צריכים לחזור אליו. אם רק גללתם עוד כמה דקות בפיד של אינסטגרם לפני המשימה שלא מתחשק לכם לעשות. אם אתם מוצאים את עצמכם יותר מדי פעמים מגיעים לדקה התשעים, ואם אתם כועסים על עצמכם כי אין לכם מוטיבציה לעשות דברים מסוימים בזמן הנכון לכאורה – אתם יכולים להירגע. אתם דחיינים. כמו רובנו. ואתם צריכים לחבק את הדחיינות שלכם.
תכירו, הטבע האנושי
דחיינות היא עוד מנגנון הגנה שאנחנו מפעילים. כשמדובר על התחמקות ממטלות לא חשובות, כנראה שזה לא יגרום לדרמה גדולה (מקסימום ריב עם בן הזוג); אבל כעצמאיים, דחיינות יכולה לפגוע באופן ממשי בעסק.
את נושא הדחיינות החלטנו לחקור מזווית לא שגרתית – מהפן הפסיכולוגי, ובעזרתו של אבי יצחק, פסיכולוג קליני, מנהל חברת דואליה לייעוץ ארגוני ויזם טכנולוגי.
מה זה אומר, להתיידד עם הדחיינות?
מנחם לגלות שדחיינות היא לא תכונה מולדת, אלא הרגל שנרכש לאורך השנים ואפשר לטפל בו. בנוסף, אם נחקור את אופני הדחיינות שלנו, נגלה שאנחנו דוחים דברים בעלי צביון מסוים או משימות שמערבות אנשים בעלי אופי מסוים.
המסקנה המתבקשת היא מעודדת ונהדרת: אין שום צורך להלקות ולהתייחס לעצמנו כעצלים, לא יעילים, מוסחי דעת, או כל פרשנות שלילית שמיד קופצת. הרי במקומות אחרים אנחנו מתפקדים נהדר ומבצעים דברים בזמן הנכון להם. ואולי בעזרת ההבנה העמוקה יותר של הדחיינות, בלי הביקורת העצמית, תוכלו גם לנצח את הדחיינות בכמה קרבות, או אפילו במלחמה כולה.
הגורמים השונים לדחיינות – נקודתית או כרונית – קשורים זה לזה מקרים רבים ומשפיעים אחד על השני. אם תצליחו למתן גורם אחד, יתכן שתגלו שגם אחרים פוחתים בעוצמה ובהשפעה שלהם.
מה אתם מרוויחים מהדחיינות שלכם?
בפסיכולוגיה מדברים הרבה על רווחים או רווחים משניים. הכוונה היא שאנחנו בוחרים בהתנהגויות מסוימות (על פני אחרות) כי הן משרתות אותנו בצורה מסוימת.
נסו לחשוב במה משרתת אתכם הדחיינות שלכם? מה אתם מרוויחים מעצם זה שאתם לא עושים את המשימה הספציפית, מעבר לעובדה שלא בא לכם לעשות אותה ואתם מאפשרים לעצמכם דחייה ממנה? האם הרווח קשור באופן בו אתם חוששים שתעשו אותה? בתוצאות שלה? האם בעצם אתם מרוויחים תשומת לב, גם אם שלילית? מה מעיד עליכם ביצוע המשימה או אי ביצועה? קחו בחשבון שאלו שאלות קשות.
אתם מוזמנים לקחת דוגמא ספציפית של משימה שאתם דוחים ולנסות להקדיש כמה דקות של שקט למענה כנה ואמיתי על השאלה – מה כל הדברים שאפשר להרוויח מכך שלא אעשה את המשימה הזו? אם החלטתם להקדיש לחקירה העצמית הזו כמה דקות, רשמו את כל המחשבות שעולות לכם בראש, גם אם הן נראות לכם לא נכונות, שטותיות, או מביכות. לאחר מכן, המשיכו לקרוא – נדבר על סיבות אפשריות בשורות הבאות.
שיפוטיות וביקורת עצמית: LOSE LOSE
אבי מסביר שבכל הקשור לדחיינות, כמו בתחומים אחרים בחיים המהווים עבורנו קושי, ביקורת עצמית היא אויב שחשוב מאוד למגר ככל האפשר.
באופן טבעי, גם אם אנחנו מרגישים הקלה או רווחה מסוימת בכך שנתנו לעצמנו פטור זמני מלעשות משימה שלא בא לנו לעשות, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר, יגיעו רגשות האשם לגבי הדחייה ואיתם הכללות על האופי שלנו: מההתנהגות של דחיית המשימה ניתן בקלות רבה לגלוש לתפיסה שלנו את עצמנו כלא יעילים, לא ראויים, פחדנים ושלל קללות וגידופים.
למעשה, יצרנו מצב שהוא LOSE LOSE: גם הפכנו אירוע נקודתי שנתפס כשלילי למראה של האישיות שלנו, וגם אנחנו כבר לא נהנים מהדחייה בזמנים שפירגנו לעצמנו.
טיפ קטן: אם אתם מרגישים שאתם נכנסים למערבולת של שיפוטיות וביקורת עצמית, נסו לעצור את עצמכם, ולהסביר לעצמכם כמו שהייתם מסבירים לחבר טוב: נכון, דחיתי את המשימה הספציפית. עשיתי את זה בגלל ש[הסבירו לעצמכם בכנות, אם זה כי הייתם עייפים, כי אתם חוששים מהמשימה, כי היא קשה לכם, או כי היה לכם יום רע], וכנראה שזה מה שהיה נכון לעשות באותו הרגע. אני אעשה את המשימה ב[קבעו לעצמכם מועד ספציפי ונעצו אותו ביומן], כך שאין לי יותר מה להתייסר לגבי זה.
שני פנים לפרפקציוניזם
ישנה דחיינות שנובעת מפרפקציוניזם. פרפקציוניזם יכול להתבטא בכך שאתם דורשים מעצמכם רמה מושלמת של ביצוע. כתוצאה מכך, באופן טבעי – אם אתם לא בטוחים שתוכלו לבצע משימה מסוימת באופן מושלם יכולה לעורר חרדת ביצוע. כדי להרחיק מעלינו את החרדה, נרחיק מעלינו את המשימה.ֿ
ביטוי נוסף של פרפקציוניזם יכול להיות, כפי שמספר לנו אבי, קושי לסיים את המשימה במסגרת ההגיונית לה. ניקח, לדוגמא, משימה פשוטה על פניה כמו שטיפת כלים. בעיקרון, מדובר על רחיצת הכלים המלוכלכים. אבל עבור פרפקציוניסט, ישנו קושי לדעת מתי ואיפה לסיים את המשימה: שטיפת כלים יכולה להוביל לייבוש של כל כלי, הנחה על מגבת, ניקוי השיש והכיור ומשם צורך לנקות גם את הכיריים ומשם המשימה יכולה להתרחב.
אם זו החוויה שלכם, די ברור איך משימה קלה וקצרה כמו שטיפת כלים יכולה להביא איתה קושי להתחיל, מחשש שלא תדעו איפה לסיים והכי חשוב – לא תרגישו מיצוי והשלמה של המשימה, כי אין לה באמת סוף עבורכם.
אמונה עיוורת ברגשות שלנו
הרגשות שלנו מהווים עבורנו סנסור והם מכילים אינפורמציה חשובה. כך, למשל, רבים מאיתנו מפחדים במידה מסוימת מהחושך. זה הגיוני לאור העובדה שבעבר (ולא רק), פחד מחושך יכול להיות מציל חיים. מדובר בפחד אבולוציוני שעוזר להישרדות שלנו.
אלא שעבור אנשים שמאמינים בצורה עיוורת לרגשות שלהם, לביצוע משימה יכולות להתווסף שכבות של רגשות שיגרמו להם להאמין בצדקתם – שאין זה הזמן לבצע את המשימה.
מהי אמונה עיוורת ברגשות? אם מישהו ידבר אלינו ונרגיש שהוא עצבני, יש סיכוי טוב שנרגיש שאנחנו עיצבנו את אותו אדם. לא נחשוב על האפשרות שהוא עצבני בלי קשר אלינו, כי נעשה קישור ישיר בין הרגש שאנחנו מרגישים לאמונה שלנו לרגש: הוא עצבני, הוא מדבר איתנו, משמע – אנחנו עיצבנו אותו.
אם נאמין לרגשות שלנו בצורה עיוורת, נאמין גם לסיפור שהרגש מספר על המשימה – שהיא קשה מדי לביצוע, שהיא נידונה להיכשל, שהיא לא תשפר את המצב ולכן אין טעם מלכתחילה לגשת אליה ועוד. כך, אמונה עיוורת ברגשות רואה את העולם בצורה סובייקטיבית, אך מתרגמת את החוויה לאמת אבסולוטית.
טיפ קטן: נסו לפרוט את המשימות שקשה לכם לעשות לצעדים קטנים, למשימות קטנות. קחו בחשבון שהצעד הראשון הוא הקשה ביותר. כמו שמכונית משקיעה את המאמץ הכי גדול במעבר מ-0 קמ"ש ל-10 קמ"ש, בהתנעה, כך גם לכם סביר להניח שהצעד הראשון יהיה הקשה ביותר, והצעדים אחריו יהיו לרוב מעט קלים יותר. נסו להתניע, ולהמשיך בצעדים קטנים, זה אחר זה.
והתחילו עכשיו!
